הדפס 
15/11/2010,
תלות בהורים או עצמאות כלכלית?
עד איזה גיל אפשר להמשיך ולהשען כלכלית על ההורים? מתי מגיע הזמן שאפשר ונכון לוותר על התמיכה הכספית? הרב אלישע אבינר מנסה לעשות סדר
א. עצמאות כלכלית
מוסכם על כל העוסקים בתורת הנפש, שאחד מהביטויים המרכזיים של הבגרוּת הוא הפסקת התלוּת הכלכלית בהורים, ופיתוח היכולת להגיע לעצמאות כלכלית. רמז לדבר (לענין בן המוצא מציאה: קטן - מציאתו לאביו. גדול - לעצמו): "גדול וסמוך על שולחן אביו - זהו קטן. קטן ואינו סמוך על שולחן אביו - זהו גדול" (ב"מ יב ב). כל עוד הגדול סמוך על שולחן הוריו, נתמך על ידם מבחינה כלכלית, הוא לא יצא מגדר "קטן".
בעבר הרחוק, בני מצווה (מגיל 13 ואילך) כבר עבדו למחייתם. תמורות תרבותיות - חברתיות וכלכליות - חוללו שינויים בריאים גם בתחום זה והעניקו לילדים מספר שנים נוספות (בדרך כלל עד גילאי 16/18) של חופש מעבודה לטובת לימודים וקניית יידע. בדור האחרון, בזכות השפע והעושר הכלכלי של החברות המתועשות, נתווספו עוד שנים אחדות של חופש מעמל ועבודה. יש הסבורים, שזהו פינוק מיותר ומזיק, המשחית את הנפש. פינוק זה מאפשר לבני הנוער לשקוע בבטלה, ואף "להקדיש" שנה/שנתיים מחייהם למסעות ברחבי העולם. אין שום דבר שדוחק בהם לעמוד על רגליהם מבחינה כלכלית. התוצאה היא: התארכות גיל ההתבגרות.
ב. טווח קצר וטווח ארוך
למקרא הנ"ל עשוי הקורא להסיק שנכון וראוי שבוגר צבא, יוותר על התמיכה הכלכלית הנדיבה שמציעים לו הוריו וידאג להחזיק את עצמו לבד מבחינה כלכלית. בכך יקדם את בגרותו ויבטא אותה. מסקנה זו איננה מדויקת. לעיתים, השיקולים הנ"ל מובילים למסקנה הפוכה: דווקא השאיפה להשיג עצמאות כלכלית מצדיקה את המשך ההישענות הכלכלית על ההורים, באופן זמני, עד שתהפוך למיותרת. הכיצד? על מנת לעמוד על הרגליים מבחינה כלכלית חייבים לרוב לרכוש מקצוע. שמירה, ניקוי חדרי מדרגות וחלוקת מיצים בבתים, הם עבודות מצוינות רק לפרק זמן קצר, אבל אינם "פרנסה" לטווח הרחוק. "פרנסה" אפילו מינימאלית תלויה בלימודים אקדמאיים או בהכשרה מקצועית. אם ההכשרה המקצועית מחייבת התמסרות מלאה, אם הלימודים הם אינטנסיביים ואינם מאפשרים להפנות משאבי זמן לטובת עבודות זמניות, מוצדק לדחות את "עידן" העצמאות הכלכלית לכמה שנים. אם העבודה פוגעת בהישגים הלימודיים, נכון לוותר עד סיום הלימודים על האידיאל של העצמאות הכלכלית.
היצר הרע של "כאן ועכשיו" דוחק להשיג מיד עצמאות כלכלית, אבל השיקול האמיתי איננו ה"כאן" וה"עכשיו" אלא הטווח הארוך. אחד מסימני הבגרוּת הוא היכולת לחשוב לטווח רחוק. ילדים קטנים חושבים רק על התועלת המיידית ומתקשים לערוך תכנון ארוך טווח.
ג. בנייה רוחנית מול עצמאות כלכלית
העצמאות הכלכלית איננה הביטוי היחידי של הבגרות, היא מרכיב אחד בלבד בתוכה. אחד המרכיבים המרכזיים בבגרות הוא גיבוש הזהות ועיצוב האישיות. ה"קטן" סמוך על שולחן הוריו לא רק בהיבט הכלכלי אלא גם בהיבט הרוחני (האידיאולוגי) והנפשי. בוגר הוא מי שעבר את שלב גיבוש הזהות. זה כולל גם את גיבוש זהותו האמונית (= זהות דתית). בוגר צבא המרגיש שהוא זקוק לחזק את התשתית התורנית של אישיותו ומשום כך בוחר ללמוד בישיבה שנה אחת או שנים אחדות, אף הוא מעצים את בגרותו ומקדם אותה. קידום הבגרות ב"רוח" מכריע את קידומה ב"חומר". כלומר: עיצובה הרוחני של האישיות קודם להשגת העצמאות הכלכלית. לכן, אם קיימת התנגשות ביניהם - כגון: העבודה משבשת את הלימודים הסדירים בישיבה - הבנייה התורנית של האישיות מכריעה, והשגת העצמאות הכלכלית תידחה.
ד. "סעודה שאיננה מספקת את בעליה"
חז"ל (חולין ז ב) מספרים על רבי פנחס בן יאיר שרק לעיתים נדירות אכל אצל אחרים. לא מפני שהוא חשש שיאכילו אותו מאכלים טמאים אלא מפני שהוא חשש שהמארח הוא מאלו ש"רוצה - ואין לו". ברוח דומה, פסק הרמב"ם: "חמישה דברים, העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהן דברים קלים בעיני רוב האדם, ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא; ואלו הן: (א) האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה - שזה אבק גזל, והוא מדמה שלא חטא ויאמר 'כלום אכלתי אלא ברשותו?!'...." (הלכות תשובה ד ד). למדנו שאין לקבל מהזולת רק כאשר איננו מכבידים עליו. אבל, אם האירוח מכביד עליו, גם אם הוא נותן לנו מחפץ לב, עלינו לדחות את טוב לבו.
אם ההורים אינם אמידים, המשך ההישענות הכלכלית על ההורים הוא כעין השתתפות בסעודה שאינה מספקת את בעליה. אמנם, יש הורים המעניקים לילדיהם ביד נדיבה גם אם זה דורש מהם להדק את החגורה ולצמצם את הוצאותיהם האישיות. הם אינם רואים בכך ויתור לטובת הזולת אלא ויתור לטובת עצמם. ילדיהם הם הם בשר מבשרם.
אבל, כשם שאין פרצופיהם של ההורים שווים, כך אין דעתם בסוגיה זו שווה. יש הורים ששמחים לתמוך בילדיהם הבוגרים, ויש שסבורים שזה איננו חינוכי. יש הורים שהידוק חגורה קל להם ויש שהוא קשה להם. לכן, תבדוק היטב לפני שאתה מקבל מהם תמיכה כלכלית. ואל תקפיד עליהם אם הם לא תומכים בך. אל תדון את הוריך עד שתגיע למקומם.
הכותב פעיל בתנועת 'תורה אחרי צבא' הפועלת להקמת בתי מדרש לצעירים מגילאי 21-35, ברחבי הארץ, על מנת לאפשר להם לשלב בחיי המעשה, לימוד תורה במסגרות המתאימות להם.
זאת ע"י שיטת לימוד המשלבת לימוד עיון
הדפס