יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



במשפחה
כתבות, סדנאות, פרסומים...

 



דעות

דף הבית » דעות » דעות ביהדות על מגוון נושאי הלכה, חגים, תפיסות יהודיות »משהו לקחת הביתה מפרשת ``ויגש``



משהו לקחת הביתה מפרשת "ויגש"


01/01/2012
סיפור פגישתם של יוסף ואחיו במצרים, מלמד את הרב ראובן בר-כץ על הדרך הנכונה למלא את רצונות בן הזוג



לעיתים אחד מבני זוג נשואים עושה צעד משמעותי למען בן הזוג שלו, כדי למלאות את רצונו, כמו פעולה שדורשת מאמץ מיוחד נפשי או פיזי, או ויתור משמעותי, ואז כשבן הזוג ה'מתוגמל' שמכיר בכך שנעשתה מחווה מיוחדת עבורו רוצה להחזיר 'טובה' משלו או להשיב ויתור למען בן הזוג ה'מתגמל', הוא נתקל בתגובה שעניינה "לא תודה" "אין צורך" "זה בסדר הסתדרתי" כאשר ה'מסר' שעומד מאחרי העמדה הזו הוא "מה חשבת להתפטר בקלות מהמחויבות שאתה נושא כלפי לאחר שכל כך התאמצתי או ויתרתי עבורך, לא בבית ספרי! אני מוותר על ה'תגמול' שלך כדי שתחושת ה'אחת אפס' לטובתי תשמר לזמן ממושך, כך אוכל לנפנף בעת הצורך במה שפעלתי או ויתרתי למענך..."

בפרשת השבוע 'פרשת ויגש' אנו מתוודעים ל'התגלות' של יוסף אל אחיו, הכרזתו של יוסף מול אחיו 'אני יוסף!' הביכה מאד את האחים, כפי שנאמר "ולא יכלו אחיו לענות אותו" אומר רש"י מפני הבושה, מה גרם להם להתבייש אחרי שלא מעט שנים הם סברו שמכירתו של יוסף הייתה כדין? מפרש רבי ירוחם בספרו 'דעת תורה', שהאחים סברו כל השנים הללו שיוסף הוא 'רודף' בכך שהוא רוצה למשול עליהם ולנשל אותם מבית אביהם ואולי בסופו של דבר הוא יפגע בהם ויהרגם, לכן במכירתו של יוסף לעבד והרחקתו מן הארץ הם ראו כסיום הפרשה הזו שהעיבה עליהם. והנה כאשר הם נוכחים שהמושל של האימפריה הגדולה בתבל המשביר לכל הארץ, זה שהם ניצבים לפניו בדחילו ורחימו ומבקשים את רחמיו הוא לא פחות ולא יותר מאותו יוסף אחיהם, הם נוכחו לדעת שדווקא מעשה מכירתו לעבד שהייתה אמורה להעלימו לנצח, גלגל הקב"ה שהיא זאת שהביאה אותו למעמד הרם בתבל, אם כן בהכרח שהשנאה שלהם כלפיו נבעה מתוך קנאה וצרות עין ולא מתוך פחד אמיתי ממנו, כי אילו החשש מיוסף היה מוכח והרחקתו הייתה על פי הדין לא יתכן שהוא יגיע למעמד הרם שלו. כאשר ההכרה הזו הכתה בעוז על פניהם וטעותם נחשפה לכל, הם נתעטפו בבושה גדולה עד שניטל מהם מענה לשונם.

עכשיו כאשר יוסף הגיע ליום הגדול שבו אחיו שהתנכרו לו, מכרוהו לעבד וכפסע היה שיהרגוהו ניצבים בפניו מבוישים ומבוהלים, יכול היה להיות אציל המידות ולומר להם "חלילה לי מלהשיב לכם רעה אין זו דרכי אני מוחל לכם על מה שעוללתם לי" ובזאת לסיים את העניין ולצאת כאדם גדול השולט ברגשותיו, אבל אילו כך היה נוהג יוסף, הוא היה מנציח את מעמדם של אחיו כ'חייבים לו', כי היה לאל ידו להרע להם והוא נמנע מכך מתוקף ליבו הרחום והמטיב, אז עכשיו 'שיורידו את הכובע' בפניו לשארית חייהם, וזאת לא רצה יוסף, לכן הוא פונה לדרך אחרת וכבר עם ההתגלות שלו אל אחיו הוא מצהיר בפניהם "ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים..." כלומר, כך היה רצון ד' שאתגלגל למצרים כדי להגיע לתפקיד הרם הזה, ואתם הייתם בסך הכל השליחים לכך, לפיכך אני לא עושה לכם חסד בכך שאני לא מרע לכם, גם אם רציתי לעשות כך היה זה שלא כדין, כי כך ראה ד' לסובב את הישועה הזו למצרים על ידי, לכן מכאן ולהבא אנו הופכים להיות אחים תומכים ואוהבים, שווים במעמדנו ללא התנשאות.

עתה נתבונן, האם יוסף הפסיד מהמהלך שהוא נקט מול אחיו בכך שהוא לא אימץ אותם כ'עבדים' החוסים תחת כנפיו הרחומות? התשובה היא לא! אילו כך היה נוהג יוסף, הרי שבמשך הזמן האחים היו צוברים תסכול כלפיו על כך שהוא מתנשא עליהם והשנאה הנושנה שלהם כלפיו הייתה חוזרת ונעורת ובבא היום היא הייתה פורצת בגלוי כאשר כאן כבר היו בוחשים בקדרה גם ה'דור החדש', הילדים שלהם ושל יוסף. דווקא הראשון שהיה ניזוק מכך הוא יוסף בעצמו, משום שמתוקף היותו מלך עליו להסיט הצידה כל טרדה והסחת דעת אל מול האתגרים העומדים בפניו מידי יום, אין ספק שקלחת משפחתית מבעבעת הייתה מונעת את פניות הלב שלו כך שתפקודו היה לוקה, ומבקריו היו טוענים מן הסתם "תראו את יוסף אפילו בני משפחתו לא סובלים את ההתנשאות שלו", לכן טוב עשה יוסף קודם כל עם עצמו בכך שהוא הוריד בבת אחת מסדר היום את החשיבה שהוא עושה טובה לאחיו במה שהוא לא דן אותם.

כך גם אצל בן הזוג שפתחנו בו הטורח לשמר ולמצות עד כמה שניתן את התחושה שלו כ'נושה חוב' מתוקף המחווה שהוא עשה למען בן הזוג שלו, כדאי שיידע שהוא פועל בעצם בניגוד לאינטרס שלו, מפני שתחושת ה"אתה חייב לי" המתמשכת גורמת לתסכול אצל בן הזוג ה'חייב' בכך שהוא שבוי בחובו וכל אימת שהוא יביע צורך כלשהו או בקשת התחשבות מבן הזוג שלו, הוא יקבל על אתר 'תזכורת' מהמחווה שנעשתה עבורו ואם יש מישהו שיכול לבקש התחשבות זה לא הוא, לכן לא ירחק היום שהוא יפסיק לבקש וכבר הונחה אבן היסוד לריחוק הרגשי ביניהם. לכן האינטרס של נותן המחווה הוא לקבל בכבוד את "פעולת התגמול" של בן הזוג שלו ולתת לו תחושה של 'אחת אחת' בכך הוא יחזק ויעמיק את הקשר ביניהם.

כאשר אנו עושים פעולה כלשהי או נמנעים ממנה כדי למלא את רצון בן הזוג שלנו, נכון ורצוי לומר לו "תראה זה לא פשוט בשבילי, אבל אני עושה זאת בשבילך כי אתה חשוב לי" זו אמירה שמקרבת את הלבבות וממריצה את בו הזוג ה'מקבל' לנהוג באופן דומה במקרים אחרים, אבל לעומת זאת אמירה כמו "אתה זוכר שערכתי בבתינו את ה'שבע ברכות' לאחותך למרות שאינני סובלת אותה אז בבקשה תעשה כך וכך" ובשבוע הבא זה יעלה שוב כדי להשיג דבר נוסף, זה ניסיון לשמר את בן הזוג ב'יתרת חובה' על פעולה שנעשתה זה מכבר שכאמור היא פוגעת בשני בני הזוג גם יחד.

ראובן ברכץ,

יועץ זוגי למגזר הדתי והחרדי,

052-5616360

אתר: ייעוץ זוגי למגזר הדתי

 
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על משהו לקחת הביתה מפרשת ''ויגש''
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines