יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



במשפחה
כתבות, סדנאות, פרסומים...

 



דעות

דף הבית » דעות » דעות ביהדות על מגוון נושאי הלכה, חגים, תפיסות יהודיות »משהו לקחת הביתה מפרשת ``וישלח``



משהו לקחת הביתה מפרשת "וישלח"


11/12/2011
בעזרת סיפורה של דינה מפרשת השבוע, מלמד אותנו הרב ראובן בר-כץ כיצד אפשר להתמודד עם מקרי אלימות בתוך המשפחה




"איך זה שהיא לא עוזבת אותו באופן מיידי"?! זו שאלה שמנקרת בראש לרוב הבריות, שעה שהם נחשפים ע"י שמיעה או הצגה מוחשית באלימות מילולית או רגשית שלא לומר פיזית, כלפי האישה מבעלה "כמה היא מסוגלת לספוג? למה היא בדיוק מחכה? מה עוד צריך לקרוא כדי שהיא תבין שהחיים שלה הם בלתי נסבלים והיא תאסוף את עצמה ותלך לבלי שוב"?...

התופעה הזו שקרבן אלימות כלשהי, לא רק שאינו עושה כל צעד כדי לחלץ את עצמו מהסבל, אלא אף אינו מושיט את ידו כאשר מגישים לו יד לעזרה - היא עתיקת יומין. הנה בפרשת השבוע 'פרשת וישלח' אנו מוצאים זאת "ותצא דינה... לראות בבנות הארץ וירא אותה שכם בן חמור... ויענה..." שכם, בנו של נשיא הארץ פוגש בדינה בת יעקב ומיד במפגש הראשון איתה הוא מוצא אותה מתאימה כ'כלי' למימוש תאוותו והוא אכן מממש זאת על אתר, גם במחיר של עינויה כפי שהתורה מעידה, לאחר מכן הוא עושה הכול על מנת ש"הכלי" שהוא פגש יהיה זמין לו בכל עת, מה עבר באותו העת על דינה עצמה אנחנו יכולים רק לתאר לעצמנו, והנה כאשר אחי דינה שמעון ולוי פושטים על העיר במטרה לחלץ את אחותם משם, דינה מסרבת ללכת עימהם מפני הבושה כפי שנאמר "ויקחו את דינה.." כלומר היא לא באה מרצונה, עד ששמעון נשבע לה שהוא יישא אותה וכך אכן הוא עשה, כפי שכתוב בפרשת ויגש על בנו של שמעון, "שאול בן הכנענית" ואומרים חז"ל שזו הייתה דינה. במקרה הזה חז"ל מגלים לנו את הסיבה בגינה סרבה דינה לצאת מבית שכם, "מפני הבושה" כלומר, איזה 'פנים' יהיו לה בבית הוריה, מי יאמין לה שאדם כה מכובד בנו של חמור נשיא הארץ, ביצע בה כך את זממו מבלי שגם היא יזמה פעולה כלשהי בדבר, מי בכלל ירצה לשאת אותה לאישה אחרי הכתם שדבק בה וכי היא תהיה מעתה ערירית לכול ימי חייה, לכן ברור מדוע היא לא רצה לזרועות אחיה שבאו לחלצה. אכן, סיבה זו בעטייה דינה העדיפה להישאר בבית שכם, קיימת גם בימינו כאחד הגורמים לכך שבני זוג החווים אלימות מסוגים שונים, מסרבים לעשות צעד כלשהו להיחלץ ממצבם גם כאשר משליכים לעברם חבל הצלה.

גברים או נשים הסובלים מאלימות או התעללות נפשית לרוב אינם מודעים לכך שהם קורבנות של אלימות, גם כאשר מיידעים את הקרבן שהוא חי במערכת זוגית אלימה הוא נוטה לדחות את הבעיה ואומר "זה לא קורה תמיד, זה רק במקרים חריגים..." אלימות או התעללות במערכת הזוגית יכולים לבוא בתחומים רבים, ביניהם אלימות נפשית, שיבואו לידי ביטוי בהשפלות, עלבונות, האשמות, קללות, ביקורת בלתי פוסקת, סחטנות, איומים ועוד, כך גם אלימות חברתית כמו, ניתוק מהמשפחה או החברים, הגבלות של יציאה מהבית, הגבלת קשר טלפוני, ביצוע מעקבים. תחום אלימות נוסף הוא בהקשר הכלכלי כמו, הלאמת המשכורת של בן הזוג, דרישה של דו"ח על כל שקל, בקשת רשות לפני כל רכישה, חסימת האפשרות מבן הזוג לדעת על המתרחש בחשבון הבנק, שלא לדבר על אלימות פיזית או אלימות בתחום האישות. בין המרכיבים הקושרים את בן הזוג למערכת יחסים אלימה נמצאת הבושה כפי שפתחנו, כמו גם 'האשמה עצמית' בעיקר כשזו אישה, מפני שבמקרים רבים האישה רואה את תפקידה כמחויבת כלפי הבית והמשפחה ופחות כמחויבות עצמית, לכן כל תוצאה שאינה ראויה בהקשר הזוגי היא רואה זאת ככישלון תפקודי שלה כ'עקרת הבית', יתרה מכך, היא תנסה שוב ושוב לרצות את בעלה והיא תכחיש אפילו שהיא כועסת עליו. סיבות נוספות לכך שבן זוג חי לצד בן זוגו ה'אלים' הם, 'תלות נפשית' בבן הזוג התוקפן שבאים כתוצאה מדימוי אישי והערכה עצמית נמוכים, או 'תלות כלכלית', לעיתים האלימות היא דפוס שהקורבן חווה בבית הוריו, כך שהוא רואה זאת כחלק "הכרחי" מהמערכת הזוגית, לעיתים הסיבה היא, 'טובת הילדים' (האמנם? מה עובר עליהם כאשר הם חווים אימא מושפלת?) שעדיפה לקרבן על פני טובתו הוא, ובמקרים קיצוניים זה פחד מוחשי מתגובת בן הזוג האלים.

מיתוסים רבים מסתובבים סביב האלימות במערכת הזוגית ואמנם אין להם כל אחיזה במציאות, ביניהם קיים מיתוס כי, אלימות כלפי נשים היא תופעה נדירה! אבל המציאות טופחת על הפנים, כמאתיים אלף נשים מוכות ישנן בישראל ברמות שונות. מיתוס נוסף, נשים מוכות הן מהשכבות החלשות וחסרות השכלה, גם כאן המציאות מוכיחה שלא כך הדבר. מיתוס נוסף, נשים מוכות, נראות מוכות, תמיד ניתן לזהות אותן, אז ממש לא, במקרים רבים לא תהיה כל אינדיקציה לכך כי האישה היא מוכה או קרבן אלימות אחרת, בפרט לא לאדם מן היישוב, למעט איש מקצוע שיידע להבחין בסימפטומים של אלימות אילו תינתן לו ההזדמנות לכך. מיתוס נוסף שפושה בציבור הוא, שאלימות מתרחשת כנגד נשים בלבד. ובכן, על אף שאלימות פיזית כלפי גברים מבנות זוגם קיימת במינון מופחת משמעותי מאשר כלפי נשים מבעליהן, עדיין אלימות מילולית וכן התעללות או סחיטה נפשית כלפי גברים מבנות זוגם קיימים במידה כמעט זהה כמו כלפי נשים וכאשר העובדות מוכיחות שאלימות או התעללות רגשית ונפשית ההשלכות שלהן עולה במקרים רבים על ההשלכות של אלימות פיזית (למעט העובדה שאף אחד לא נפצע או מת מסחיטה נפשית, לעומת אלימות פיזית, אבל 'הנפש' נפצעת ועוד איך ואף 'מתה' מהתעללות נפשית מתמשכת) אם כן ניתן לומר כי האלימות על כל מגזריה במערכת הנישואין אינה נחלתן של מגזר אחד, אלא היא פוגעת ופוצעת את גופן ונפשם של גברים ונשים גם יחד.

משהו לקחת הביתה

כאשר ברצוננו לסייע לבן זוג, קרוב משפחה או חבר, שחווה אלימות פיזית או נפשית במערכת הנישואין, שומה עלינו לדעת כי התערבות לא נכונה עלולה להגביר את ההתעללות ותחושת הפגיעות של הקרבן ואז יצא שכרנו בהפסדנו, זאת ועוד, חתירה לשלום בית במקום של אלימות עלולה להיות בעייתית עם השלכות קשות, אמירה כמו, "יש לחתור לשלמות המשפחה בכל מחיר" היא נגד רצון התורה וקללתה מרובה מטובתה.

תמיד יש לראות את דפוסי האלימות ברובד העמוק שלהם. כלומר, רבים נוטים לראות דפוס אלימות מסוים כמשהו 'נקודתי'. לדוגמה, אם הבעל 'סוגר' בפני אשתו את חשבון הבנק, אז  כאילו פה מתחילה ומסתיימת הבעיה להבנתם, ואז הם משוחחים עם הבעל ומגיעים איתו להסכמה שהוא 'יפתח' בפני האישה את האפשרות לבצע פעולות בחשבון, או לתת לה שקיפות על הנעשה בחשבון ובזה לדעתם הם 'פתרו' את הבעיה, ובהמשך הם עוד עלולים לבוא בטענות לאישה "תראי כמה הוא בא לקראתך בכך שהוא פתח בפניך את חשבון הבנק, אז תפסיקי כבר להתלונן..." אבל זה מבט שטחי ולא מקצועי, אדם שחוסם או מגביל את אשתו בתחום הכלכלי, זה אדם שרואה את אשתו כ'קנין פרטי' שלו, אדם כזה בוודאות מוחלטת, אינו קשוב לצרכיה של אשתו ובודאי לא לרגשותיה וזה יבוא לידי ביטוי בכל שגרת החיים שלו עם אשתו, בין היתר גם בחסימת האפשרות להתנהל כלכלית באופן חופשי. וגם אם פתרנו 'סימפטום' אחד של הבעיה, בכך שסיכמנו עם הבעל לאפשר לאשתו גישה לחשבון הבנק, עדיין עוד לא נגענו בקצה ה'תפיסה המעוותת' של הבעל הזה כלפי אשתו, שהיא לא רכושו הקנייני, אלא ישות עצמאית לחלוטין, שיש לו את הזכות ללכת לצידה 'יד ביד' בבחינת "וילכו שניהם יחדיו..."

הצעד הראשון שיש לקרבן האלימות לעשות כדי לעזור לעצמו, זה קודם כל להיות מודע לעצם העובדה שהוא אכן קרבן אלימות. רק כאשר הוא יהיה משוכנע בכך, יהיה לו את תעצומות הנפש לומר, עד כאן! ואז הוא יוכל לפנות לקבל תמיכה וסיוע מרשויות הרווחה או מאנשים העוסקים בתחום בקהילה, הניסיון מוכיח שבני זוג אלימים בכול תחומי האלימות, אינם משתנים מתוך תובנה עצמית כזו או אחרת, אלא אם כן הם נכנסו לתהליך טיפול רציני כזה או אחר והם הוכיחו שהם לא חוזרים לסורם, גם במצבים שהם היו רגילים להשתמש בדרך האלימה, בטיפול רציני, הם ילמדו ויעשו סימולציות כדי להשיג את מה שהם התרגלו לקבל דרך 'האלימות' בדרכים אחרות וראויות, בכך הם ירוויחו פעמיים. בראשונה, הם ייטיבו עם עצמם בכך שהם ילמדו לשלוט ביצרם ולא שיצרם ישלוט בהם ובנוסף, בכך שהם ישקמו את מערכת הנישואין שלהם ואולי אף יבנו אותה בפעם הראשונה!

ראובן ברכץ,

יועץ זוגי למגזר הדתי והחרדי,

052-5616360

אתר: ייעוץ זוגי למגזר הדתי

 
רשימת התגובות  
BS low - raoiantlity - , 21/03/2015
BS low - raoiantlity high! Really good answer!
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על משהו לקחת הביתה מפרשת ''וישלח''
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines