קשר הנישואין בהשקפת התורה, לא נועד רק כדי שנעביר את מירב חיינו הבוגרים בחברת בן זוג, כדי להקל ולהנעים את חיינו ואפילו לא רק כאמצעי לפריה ורביה, אלא הוא תנאי הכרחי לבניין האישיות של האדם כאדם, "אמר רבי אלעזר, כל אדם שאין לו אישה - אינו אדם!" (יבמות סג) וכיהודי, "כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא תורה..." (יבמות סב) לפיכך, הצורך בהשכנת שלום בין איש לאשתו, בהגברת האמון ביניהם ובהעמקת הקשר הרגשי ביניהם, אינו נועד רק להשיג 'איכות חיים' או 'רגעים של אושר', אלא זהו אמצעי להשכנת השכינה בבתינו ולבניית אישיותנו כראויים לתואר 'אדם'.
אחד מן הביטויים היותר משמעותיים ל'דאגה' של התורה בדבר האמון והשלום בין הבעל לאשתו, מופיע בפרשת השבוע, פרשת נשא, "וידבר ד' אל משה לאמר, איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל", כבר בפסוקים הראשונים של 'פרשת סוטה', אנו נוכחים לדעת שהתורה עוסקת בבני זוג שרמת האמון הבסיסית שלהם נמוכה מאד, שלא לדבר על איכות הקשר ביניהם, "ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו" הוא מתרה בה: 'אל תסתרי (תתייחדי) עם פלוני', האישה עברה על התראתו ונסתרה עימו ואין ידוע אם נטמאה או לא, מה זאת אומרת 'אין ידוע' נשאל אותה?! התשובה ברורה, היא איבדה את האמון בה, הרי אילו היה אמון בסיסי ביניהם, הוא לא היה 'מקנא לה' (מתרה בה) מלכתחילה ויתרה מכך, היא לא הייתה יוצרת את ה'נסיבות' שבגינם בעלה קינא לה. כחלק מהתהליך להתיר את האישה לבעלה, (במידה והיא לא נטמאה) הכהן כותב את 'מגילת הסוטה' על קלף, כולל את שם המפורש ואז הוא מוחה את הכתב אל המים ומשקה בהם את האישה, לשם מה יש צורך למחות את הכתב במים? הרי בין כה וכה המים בדקו את האישה בדרך נס, אם כך מה הקושי לעשות את הנס גם ללא מחיית שם ד'? אלא הקב"ה מעביר על ידי כך 'מסר' לבני הזוג הניצבים שם, שימו לב! מצבה העגום של מערכת הנישואין שלכם ידועה וברורה, אבל אם יש לכם רצון לשקם את הקשר ביניכם, אני מוכן ששמי הגדול ימחה לתוך המים, כדי להתיר את האישה לבעלה, יתרה מכך, אני אתן לכם 'מתנה' לעידוד ושיקום הקשר ביניכם "ונקתה ונזרעה זרע" כלומר, יכולת הפריון שלכם תהיה קלה יותר ויוצאי חלציכם יהיו 'מוצלחים' ואם מובטח לכם המשכיות פורה ומוצלחת, הרי לכם כבר סיבה טובה להשקיע כדי לבנות את הקשר ביניכם כראוי ולהגביר על ידי כך את האמון ביניכם, כי אחרת איזו 'דוגמה' תתנו לדור הבא?!
נמצאנו למדים מכאן, עד כמה התורה מרחיקה לכת לקראת בני זוג שהקשר שלהם מעורער, כדי לתת להם הזדמנות נוספת לשקם ולבנות את חיי הנישואין שלהם יחד, על אחת כמה וכמה בני זוג שהחיים ביניהם רק 'סבירים' כמה חשיבות ישנה להחיות ולפתח את הקשר הזוגי ביניהם. למרבה הצער דווקא ברובד הזה ישנה 'הזנחה' שפושה בלא מעט בני זוג, בפרט בשנות החמישים והשישים לחייהם, שדרך החשיבה שלהם הופכת לעיתים ל'מקובעת', "עזוב, התרגלתי כבר, היא 'כזאת' זה ה'אופי' שלה גם אימא שלה הייתה כזו, הן אף פעם לא מחייכות..." זו דוגמה ל'חשיבה מקבעת' שאופיינית לבני הזוג 'המבוגרים' יותר, ההתוויה 'אופי' חוזרת שוב ושוב במשפטים שלהם "מה לעשות הוא 'כזה', זה 'אופי' משפחתי!" אז רבותי! לא 'אופי' ולא 'משפחתי', אישה לא מחייכת כאשר לא נותנים לה סיבה לחייך ומה לעשות שלמרבה הצער גם לאימא שלה לא נתנו סיבה לחייך, בעל שייצא מה'חשיבה המקבעת' שנתנה לו שנים של לגיטימציה לא לעשות כלום במגמה לעורר 'קורת רוח' אצל אשתו כי "היא כזאת" ויתחיל תהליך של שינוי על ידי טפטוף "טל חיים" לתוך הקשר הזוגי שלו, לא יתפלא אם יופיעו תסמינים של "תחיית המתים" אצלו בבית, פתאום ה'אופי' שלה יהפוך בהדרגה את עורו.
משהו לקחת הביתה
'חשיבה מקבעת' היא 'זר הדפנה' עליו נחים לבטח בני זוג, גברים ונשים שאיבדו את האמון שמשהו יכול להשתנות, הם 'כבלו' את החשיבה שלהם וכתוצאה, 'אזקו' את עצמם מלערוך איזשהו צעד של תזוזה מ'שנת החורף' הלא נגמרת שלהם.
ראשית חכמה, יש 'לפתוח את הראש' ולאוורר את החשיבה ולהפנים כי כל אדם באשר הוא יכול להשתנות וירצה לעשות כך אם רק ניתן לו את הסיבה או התמורה לכך, רק אחרי שנבין זאת, נוכל לגשת אל הצעד הבא ולבחון מה יהיה הצעד הראשון שיהיה בבחינת ה'סנונית' המבשרת את השינוי הקרב ובא, לשם כך יש 'לדובב' את בן בזוג להביא אותו למצב של פתיחות לשוחח על הנושא, כך נוכל ללמוד ממנו מה הם החסכים שלו שמונעים ממנו להעלות קורטוב של חיוך על שפתיו, בהמשך נלמד את הדרכים כיצד למלא ו"להשביע את רעבונו", להחזיר לו את הצבע ללחיים, בדרך הזו נוכל לרומם את הקשר ולהחיות את התחושה האישית של כל אחד מבני הזוג, לצאת מה'קיפאון' שהם נשאבו אליו אל מחוזות של יצירה ועשייה, כך אנו פותחים את ביתנו עבור השכינה, שתבוא לשכון קבע, יחד איתנו.
ראובן ברכץ,
יועץ זוגי למגזר הדתי והחרדי,
052-5616360
אתר: ייעוץ זוגי למגזר הדתי